<h1>ראבי"ה סימן תקט"ז</h1>
<h2>דף קו:</h2>
פסקו רב עמרם גאון ומר רב צדוק הכהן גאון ורב ניסים שאין מבדילין על הפת, דעל הכוס ניתקנה, כדאמרינן בברכות [ל"ג ע"א] בתחלה קבעוה בתפלה ואחר כך קבעוה בכוס. ותו מדאמימר בת טוות עד דאייתו ליה [חמרא] ואבדיל וטעים מידי. ורבינו חננאל כתב בשם מר יהודאי גאון שמקדשין על הפת. וכן כשמקדשין ומבדילין ביחד, כגון אם סמוך לשבת מאחריו, ולית ליה חמרא, מקדש אריפתא וגם מבדיל, שהם באים על שלחן הקבוע ואי אפשר שלא לסמוך לסעוד, הילכך מקדש על הפת ומבדיל, אבל לא במוצאי שבת דעלמא (שחל יום טוב במוצאי שבת), דאי בעי אכיל ואי בעי לא אכיל, אינו מבדיל על הפת. ואלו עמדה הלכה (ולת היה) שתקדים ההבדלה [לא היה] מבדיל אפת, אבל כיון דפסקו הילכתא כרבא דאמר יקנה"ז, כיון שמקדש תחלה אריפתא מבדיל נמי אריפתא. וכתב מר יצחק גאון דמי שאין לו יין בתחלה מברך המוציא לחם מן הארץ ושוב מברך אשר בחר בנו מכל עם וכו' ומברך על הבשמים ועל הנר ואחר כך המבדיל בין קודש לחול ושהחיינו, וביום טוב אחרון של פסח אינו מברך זמן. ובהלכות גדולות כתב הא דאמרינן [טעם מבדיל הני מילי היכא דקא מבדיל באורתא, אבל קא מבדיל למחר אי לא] טעים מידי (ו)מבדיל, אבל אי טעים מידי ביום או בלילה אינו מבדיל. ובפרק שלשה שאכלו פסק רבינו אלפסי שאין מבדילין כלל על הפת אפילו קידוש והבדלה בהדי הדדי. [ק"ז ע"א] ואשיכרא אי נמי אשאר משקין, כגון דבש ויין (ו)תותים, לבד מחמרא [לא מקדשינן] אפילו אם הם חמר מדינה. [אבל מקדש אריפתא, כדפרישית לעיל טעמא. ואפת אין מבדילין. ואשיכרא ושאר משקין מבדילין אם הם חמר מדינה]. ופירוש חמר מדינה כמו הגמוניא. אבל אם נמצא יין באותו הגמוניא אלא שהוא ביוקר אין לו לקדש אריפתא ולא להבדיל אשיכרא. אבל רבינו זקיני כתב דמקדשין ומבדילין אשיכרא אם חמר מדינה הוא. ואית דמייתי ראיה מדאמרינן מצערן ומפיס, משמע אם היה המשקה טוב לגופו כגון דבש שלנו ומי תותים הוה מצי לקדש עליו.
